הדרך לעצמאות פיננסית – משנים תפיסה

הדרך לעצמאות פיננסית – משנים תפיסה

חלק 1: משנים תפיסה

עקב מספר בקשות, החלטנו לכתוב סדרת מאמרים שקשורים בשינוי התפיסה הכלכלית שלנו ולאחר מכן בשינוי דפוס השימוש שלנו בכסף, בכדי לייצר הכנסות פאסיביות בדרך לעצמאות כלכלית. אני אשתדל להיות הכי לא קלישאתי שאפשר, למרות שבמאמר או שניים הראשונים זה כנראה יהיה בלתי אפשרי (ויהיו כאלה שזה מאוד בסיסי להם, אז כמובן שזה בסדר לדלג הלאה, אבל אני חייב להתחיל מהבסיס), ובהמשך אנסה לתת גם דוגמאות פרקטיות המראות איך לעשות זאת הלכה למעשה.

אתחיל מלהדגיש 3 נקודות חשובות:

1. אין הוקוס פוקוס. הדרך לעצמאות פיננסית היא ארוכה (אלא אם אתם מחזיקים בערך 2M$ בכיס), דורשת ידע ומשמעת עצמית גבוהה. כל מי שאומר שהוא יוצא לעצמאות פיננסית מ-10 דקות עבודה ביום בקאריביים, משקר במקרה הטוב ונוכל במקרה הרע וכנראה עובד באיזשהי פירמידה. אל תעגלו פינות ואל תקצרו את הדרך.
2. לא חייב להיות לכם כסף בכיס כדי להתחיל לייצר השקעות והכנסה פאסיבית. זה בהחלט יעזור ויקצר את הדרך, אך לא חייב. היעדר כסף הוא מחסום פסיכולוגי להמון אנשים, שאפילו לא חושבים ללכת לכיוון עצמאות פיננסית. יש מספיק דרכים לעשות כסף גם בלי הון עצמי ואגע בזה בהמשך.
3. לא לכולם זה מתאים. יש אנשים שמעדיפים להיות שכירים ו”לחיות את החיים” או לקנות בית מגורים במקום להשקיע, לחכות לפנסיה או לנצל כל רגע. זה בסדר גמור, אני לא בא למתוח ביקורת על אף אחד או להגיד איזו דרך עדיפה על האחרת, אלא רק להציג את הדרכים והאפשרויות להגעה לעצמאות פיננסית למי שרוצה בכך.

עצמאות פיננסית היא מושג רחב, אבל הרעיון פשוט: אם אנחנו מכניסים פאסיבית יותר ממה שאנחנו מוציאים כדי לחיות, אנחנו עצמאים פיננסית. יש אנשים שיספיקו להם 20,000 ₪ פאסיביים בחודש כדי לחיות בעצמאות מלאה והם מסתפקים במועט, ויש אנשים שרוצים מרצדס בחנייה ובית פרטי ויצטרכו 60,000 ₪. כל אחד יגדיר לעצמו את היעדים והמטרות שלו.

החלק הראשון ואולי החשוב ביותר בדרך ליעד הוא להבחין בין נכס לנטל: נכס מכניס לנו כסף לכיס, נטל מוציא לנו כסף מהכיס. לדוגמא: דירה שקנינו ואנחנו משכירים אותה ב-5,000 ₪ היא נכס, דירה שאנחנו משלמים עליה משכנתא בסך 5,000 ₪ היא נטל (כן, מרבית האנשים חושבים שהבית שלהם הוא הנכס שלהם, נגיע גם לזה). מי שלא מבין את זה ימשיך להיות כלוא ב”מירוץ העכברים” גם אם השכר שלו ימשיך לעלות, כי לא משנה כמה הוא יגדל, הוא יגדיל במקביל את ההוצאות שלו.

מכאן המטרה שלנו היא לקנות כמה שיותר נכסים ובסופו של דבר לדאוג לכך שעמודת הנכסים שלנו תהיה גבוהה משמעותית מעמודת הנטלים/הוצאות שלנו.

אל תעבדו בשביל הכסף, תנו לכסף לעבוד בשבילכם

אפשר להשתדל בלי קלישאות כמה שרוצים, אבל אי אפשר בלי המשפט הזה.

כל מי שקרא את הספר “אבא עשיר, אבא עני” (מומלץ) מכיר אותו, אבל לא כולם מיישמים אותו. המשפט הזה מדגיש שלכסף אסור “לשבת” אלא הוא חייב לצאת לעבוד עבורנו, לצד זה שמבלי ליישם את המשפט לעולם לא נהיה עצמאים כלכלית, כי תמיד נצטרך להמשיך לעבוד.

אני שומע הרבה אנשים שהם “עצמאים”, אבל אחרי שיחה של חצי דקה אפשר להבין שהם הכל חוץ מעצמאים. קחו למשל אינסטלטור (ויסלחו לי האינסטלטורים, אני יכול לבחור עוד מאה מקצועות) שמגדיר עצמו עצמאי כי “אין לו בוס על הראש”, אבל הוא עובד מבוקר עד לילה ובקושי גומר את החודש. אז איפה העצמאות שלו?

אם יש לכם כסף בצד תתחילו לתכנן איפה להשקיע אותו, כדי שיתחיל לעבוד בשבילכם. אם אין לכם, תתחילו לעבוד על לייצר.

קונים זמן ומשנים תפיסה

המשאב היקר ביותר בעולם מבחינתי הוא הזמן. כמה פעמים אמרתם לעצמכם “אם רק הייתה לי עוד שעה ביום, כמה הייתי מספיק..”?.

אז אמנם אי אפשר לקנות זמן, אבל אפשר לפנות הרבה ממנו. כשעושים את הצעדים בדרך לעצמאות כלכלית, אפשר להתפטר מהעבודה, אפשר להקטין את הפעילות בעסק או בכל דבר שגוזל מאיתנו זמן, להתפנות למה שאנחנו אוהבים באמת ובמקביל להמשיך להגדיל את ההון וההכנסות הפאסיביות שלנו.

אבל כשאנחנו מדברים על שינוי תפיסה, אנחנו לא מדברים רק על להתחיל לתת לכסף לעבוד בשבילנו, אלא גם ובעיקר לדבר ולחשוב אחרת. כמה פעמים אמרתם לעצמכם “אני לא יכול להרשות לעצמי את זה”?. זה לוקח קצת זמן, אבל תשנו סמנטיקה ותשאלו את עצמכם “איך אוכל להרשות לעצמי את זה?”. המשפט הראשון מסרס אותנו ומונע מאיתנו לחשוב, המשפט השני מפעיל לנו את כל הגלגלים בראש ומאפשר יצירתיות שתביא לפתרון (שוב, קלישאה, אוכל ואתן הרבה דוגמאות בהמשך).

מחכים לפנסיה?

כאן זה די עניין פילוסופי, אבל אדגיש את נקודת המבט שלי בנושא.

אנשים רבים, בעיקר שכירים, פשוט מחכים לפנסיה. זו אחת הטענות להישארות בעבודה הקבועה שלהם והרצון לא לבצע שינויים שיפגעו בתמהיל או ביכולת החסכון שלהם לעתיד. כמה דברים שמפריעים לי בהקשר הזה, שהבנתי בתחילת הדרך ולא הייתי מוכן שהם יקרו:

1. אני לא מסוגל לחיות עם המחשבה שאצטרך לחכות עד גיל 67 (וסביר להניח שגיל הפרישה עוד יעלה) כדי לצאת לפנסיה. הפנסיה היא כביכול העצמאות שלנו, אבל החלקים הכי טובים של החיים עוברים עד שמגיעים לשם. המטרה שלי היא לצאת לפנסיה בגיל 35 (או לצורך העניין הכי מוקדם שאפשר והכי רחוק מגיל 67 שאפשר) ועל כן אצטרך להשתמש בכמה שיותר כסף שזמין לי כדי לעשות את זה.
2. אני לא מאמין שהכספים שייצברו בקופת הפנסיה שלי יספיקו לאורח החיים שלי או לרמת החיים של מי מאיתנו בעת הפרישה
3. אני לא סומך על בתי ההשקעות שינהלו את הכסף שלי טוב ממני, ולשמחתי אני מוכיח לעצמי שאני צודק כבר כמעט 11 שנים (זה נכון גם לגבי קרנות השתלמות וכו’)

בכדי לסכם הכל, אומר שהדבר החשוב ביותר כדי ליישם את הדברים הללו הוא לפתח “אינטיליגנציה פיננסית”; בורות פיננסית היא המתכון העיקרי לכליאה בתוך “מירוץ העכברים”, אינטיליגנציה פיננסית תגרום לנו לנקודת מבט שונה על הכל, תאפשר לנו לחסוך יותר ולרכוש באמצעות החסכונות נכסים, שיניבו לנו הכנסות.

“אם תיקחו את כל הכסף בעולם ותחלקו אותו שווה בין כלל האוכלוסייה, מהר מאוד הכסף יגיע לכיסים של אותם אנשים ספציפיים” – הסיבה לכך היא אינטילגנציה פיננסית של צד אחד, מול בורות פיננסית של הצד השני, שגורמת לכך שעשירים נהיים עשירים יותר ועניים עניים יותר.