הדרך לעצמאות פיננסית – משנים תפיסה

חלק 1: משנים תפיסה

עקב מספר בקשות, החלטנו לכתוב סדרת מאמרים שקשורים בשינוי התפיסה הכלכלית שלנו ולאחר מכן בשינוי דפוס השימוש שלנו בכסף, בכדי לייצר הכנסות פאסיביות בדרך לעצמאות כלכלית. אני אשתדל להיות הכי לא קלישאתי שאפשר, למרות שבמאמר או שניים הראשונים זה כנראה יהיה בלתי אפשרי (ויהיו כאלה שזה מאוד בסיסי להם, אז כמובן שזה בסדר לדלג הלאה, אבל אני חייב להתחיל מהבסיס), ובהמשך אנסה לתת גם דוגמאות פרקטיות המראות איך לעשות זאת הלכה למעשה.

קרא עוד

הדרך לעצמאות פיננסית – אז מאיפה לעזאזל מתחילים?

“הזמן הטוב ביותר להשקיע היה אתמול, הזמן הבא הטוב ביותר הוא עכשיו”

עדיף להתחיל להשקיע מוקדם, אבל אף פעם זה לא מאוחר מידי.

ואמנם המשפט “מלחיץ” אותנו להתחיל להשקיע מיד אם עדיין לא התחלנו, אבל אסור לנו להשקיע אם אנחנו לא יודעים איך. השקעה מתוך לחץ ופזיזות תביא לאבדן של הכסף ותגרום למצב ההפוך.

“התירוץ” הזה לא אמור לעכב אותנו או למנוע מאיתנו להשקיע, להיפך, הוא פשוט צריך לתת לנו את הדרייב להתחיל ללמוד ולהשקיע בהקדם האפשרי.

לפני שאדבר על איך מתחילים, אדגיש שבעיניי יש שני סוגים של התמודדות עם השקעות או גישות כלפי אפשרויות השקעה:

1. הדרך הקצרה והפאסיבית- מצב שבו המשקיע לא מוכן/לא יכול להקדיש זמן לבחינת ההשקעה וניתוח העסקה לעומק או לחילופין מעוניין לקצר טווחים. כניסה להשקעה מפוזיציה כזו מלווה בסיכון גבוה מידי, שכן האפשרות לכך שהנתונים המוצגים אינם נכונים גבוהה מאוד. במצב זה, אני ממליץ מאוד לשכור שירותיו של יועץ בלתי מוטה, כלומר כזה שאין לו אינטרס בעסקה המוצעת ו/או אינו מנסה לשווק מוצרים אחרים, בכדי לקבל ניתוח מלא לעסקה ולהבין את הסיכויים והסיכונים.
2. הדרך הארוכה והאקטיבית- מצב שבו המשקיע מתעניין בתחום ספציפי, לומד אותו ומתעניין בהשקעה באותו תחום, בין אם באופן ישיר ובין אם בצורה פאסיבית דרך יזמים שמובילים את העסקה. במצב זה, המשקיע יידע לנתח את העסקה בעצמו ללא צורך בייעוץ חיצוני.

אבהיר שאין משהו שהוא נכון יותר. מה שמתאים לאדם X אינו מתאים לאדם Y ולהיפך (זה נכון כמובן גם לגבי שווקים, רמות סיכון, נזילות וכו’), הנקודה החשובה היא לדעת לבחון את ההשקעה אליה אנחנו רוצים להיכנס, בין אם לבד ובין אם באמצעות יועצים חיצוניים.

עושים בדק בית, רק אח”כ משקיעים

בעיניי, נקודת הזינוק בדרך לעצמאות הכלכלית מתחילה מהבית, מלהבין מה בכלל יש לנו ובמה צריך לטפל בבסיס.

קחו דף ועט, אקסל או כל דרך אחרת שנוחה לכם ומפו את הדברים הבאים:

• מאזן: תבנו לכם מאזן אישי, שיהפוך להיות התורה שלכם מעכשיו ויהיה לכם תמיד מול העיניים. כמה אתם מכניסים, כמה אתם מוציאים, מה הנכסים שלכם (מה שמייצר לכם כסף היום) ומה ההתחייבויות שלכם- משכנתאות, הלוואות, אשראי וכו’. בניית המאזן תעזור לנו להבין איפה אנחנו נמצאים ולחדד את המטרות קדימה.
• הכסף הקיים: גם אם לא התחלתם להשקיע, הכסף שלכם היום מפוזר; בנקים, קרנות השתלמות, קרנות פנסיה, קופות גמל וכיו”ב. בדקו שהעמלות שלכם בבנקים הן המינימום שאפשר להשיג, בדקו את הריביות בהלוואות והמשכנתאות ומחזרו אותן במידת הצורך, השוו בין בתי השקעות ודרשו את דמי הניהול הנמוכים ביותר שתוכלו להשיג באפיקי החסכון הפנסיוני, וודאו שאתם נמצאים במסלול הנכון עבורכם בכל אפיק חסכון.
• היערכות לימים שחורים: כלל אצבע אומר שאנחנו צריכים להחזיק בצורה נזילה 6 חודשי מחייה, למקרים חריגים (מישהו אמר קורונה?). נשים לרגע בצד את המצב הנוכחי, אנחנו חייבים להיות ערוכים למקרים של פיטורין, מחלה, מלחמות או סתם הוצאות לא צפויות (רכב, בית וכו’). ואם בכל זאת נתייחס לקורונה- מי שלא ערוך כלכלית בצורה נכונה בתקופה הזו, ימצא את עצמו בבור שיהיה מאוד קשה לצאת ממנו או שייצא ממנו בנזק מאוד גדול.

מגדירים מטרות

אני מאמין שתחילת הדרך לחופש כלכלי דומה מאוד להקמת עסק. צריך לבנות מעין תכנית עסקית (או כלכלית יותר נכון), עם יעדים ברורים, לאן נרצה להגיע ועדיף להגדיר גם מתי.

להגיד “התכנית שלי היא להגיע לעצמאות כלכלית” זה לא מספיק. זו אמרה כללית מידי וכשאין יעד מול העיניים מאוד קשה להגיע לזה.

“אני רוצה להיות עצמאי כלכלית תוך 20 שנים מהיום, כלומר להכניס ממקור הכנסה שהוא לא יגיעה אישית 20,000 ₪ לחודש” – כאן יש לנו יעד מספרי ברור וגם הגדרת זמן. שימו לב לא להציב לעצמכם יעד שאינו ריאלי, שלא יגרום לייאוש והרמת ידיים בדרך.

ברגע שיש מטרה, מתחילים לחשב את הכסף שצריך בכדי להגיע לשם.

בשלב הזה צריך להבין כמה כסף הכסף שלנו אמור לייצר בשנה עד שנגיע ליעד. אם סכום הכסף גדול מידי ונראה לא ריאלי, יש למעשה 2 אפשרויות, שדי מתקשרות לגישות ההשקעה שרשמתי בהתחלה:

1. משנים את היעד או מאריכים את זמן ההגעה ליעד (מתאים למשקיע הפאסיבי המוחלט)
2. מחליטים שבכל זאת רוצים להגשים את היעד ומתחילים לעבוד אקטיבית כדי להשיג אותו. כן, אנחנו מדברים על עצמאות כלכלית שנובעת מהכנסות פאסיביות, אבל ברוב המוחלט של המקרים הדרך לשם אקטיבית לחלוטין.

אתן לחלק הזה דוגמא להמחשה, עם מספרים שיקלו על החישוב:

נניח שאנחנו יודעים לייצר 10% תשואה על הכסף שלנו בשנה.

בכדי להגיע ל-20,000 ₪ פאסיבית נצטרך הון של 2,000,000 ₪. נניח שבשלב היציאה לדרך יש לנו 400,000 ₪ הון עצמי, כעבור 20 שנה (ושוב, בהנחה שעשינו 10% תשואה בשנה) יהיו לנו יותר מ-2.5 מיליון ₪, אם השקענו את הרווחים חזרה כל שנה, מה שנקרא אפקט ריבית דריבית. כלומר בתרחיש הזה נוכל להגיע ליעד שלנו גם תוך פחות מ-20 שנים.

“ריבית דריבית היא הפלא השמיני בתבל. מי שמבין זאת, מרוויח. מי שלא – משלם”.

נחזור לדוגמא- המספרים ישתנו לחלוטין אם יש ברשותנו 200,000 ₪ (יהיו בסוף התקופה כ1.3 מיליון ₪) או אם אנחנו לא יודעים לייצר 10% תשואה בשנה (חשוב להבין – 10% תשואה לא קל לייצר, יש המון אנשים שבכלל סקפטיים שזה אפשרי. אני אומר שזה בהחלט אפשרי – אבל צריך לעבוד קשה כדי להגיע לשם). כאן בכל מקרה אנחנו חוזרים לסעיפים 1 ו-2 למעלה.

*אגב, בהרבה מקרים הסדר של הדברים הנ”ל מתהפך- קודם בודקים מה התשואה שאנחנו חושבים שאנחנו יודעים לייצר ורק לאחר מכן מתחילים לחשב את הכסף שצריך בכדי להגיע ליעד.

*אני חסיד גדול של “לחיות” ולנצל את התשואה לשם כך, לכן אני לא מאמין שצריך להשקיע את כל הכסף שהכסף מייצר בחזרה. בטווח הקצר כן, אבל אחרי כמה שנים צריך גם ליהנות מהכסף הזה, בין אם זה לחופשות, רכב חדש, שדרוג דירה, תשלום הגן של הילדים וכו’. לגישתי הדרך הנכונה היא לחלק את הכסף – לנצל את חלקו לשדרוג רמת החיים ולהמשיך להשקיע האחר בכדי ליהנות מאפקט הריבית דריבית.

אחרי שטיפלנו בנושאים הפיננסיים הקיימים, הגדרנו מטרות, הגיע שלב הביצוע. עכשיו נצטרך להתחיל לבחון את אפיקי ההשקעה שמתאימים לאופי שלנו כמשקיעים מצד אחד ומתאימים לאסטרטגיה ולשאיפות שלנו מצד שני. החלק הזה דורש מאמר נפרד, וזה יהיה במאמר הבא, אז תתאזרו בסבלנות

אוף טופיק: חנכו את דור העתיד

כפי שרשמתי במאמר הקודם וכפי שכולם יודעים, חינוך פיננסי אינו נרכש במוסדות החינוך.

ככל שנקדים ללמד את הילדים שלנו על כוחו של הכסף, כך יוקל עליהם להגיע לעצמאות פיננסית בעצמם או לפחות להתנהל כלכלית בחכמה. אנשים עוברים חיים שלמים מבלי לפתח אינטילגנציה פיננסית, תחשבו איזו מתנה תקנו לילדים שלכם אם תלמדו אותם את זה בגיל צעיר.

זו ההשקפה שלי:

• חסכונות: ביטוח לאומי מפקיד לכל ילד 50 ₪ לחודש. יש מי שמשאיר כך ויש מי שמכפיל. אני אומר לשלש- שימו 100 ₪ מכסכם, כך שהחסכון החודשי לכל ילד יהיה 150 ₪. אל תשאירו את הכסף בפק”מ של הבנק, שימו אותו במסלול מנייתי בבית השקעות. זה אמנם מסלול תנודתי מאוד, אבל בחסכון של 18-21 שנה כשמותר “להסתכן”, זו הדרך הנכונה בעיניי בשוק ההון. אם תעשו את זה למשך 21 שנה, אפילו אם הריבית השנתית על הכסף תהיה 6%, יחכו לילד 77,000 ₪ כשישתחרר מהצבא. איזה כיף, אה?
• חינוך: אין הורה שלא נותן לילד שלו קצת דמי כיס פה ושם, אז למה לא ללמד אותם קצת על הדרך? כשהילד בן 15 תנו לו שטר של 200 ₪, ותסבירו לו מה יקרה לכסף אם הוא לא יבזבז את כולו, אלא רק את חלקו ואת היתרה הוא יפקיד אצלכם, בפקדון שצובר ריבית שנתית של 10%. כשיהיה בן 16 תסבירו לו מהי כוחה של ריבית דריבית. מי יודע.. אולי כשהוא יחסוך כסף מהמלצרות בגיל 17 את חלקו הוא כבר ירצה להשקיע בשוק ההון או יתכנן את רכישת הדירה הראשונה שלו. ואולי כשהוא והחברים שלו יטיילו בדרום אמריקה בגיל 22, בזמן שלחברים שלו נגמר כל הכסף ויצטרכו להתחיל הכל מחדש, חלק מהכסף שלו ימשיך לעבוד…

בסוף כולנו יודעים: ידע = כח = כסף

תשקיעו בלמידה ובפיתוח האינטיליגנציה הפיננסית שלכם, זה יקצר את הדרך לעצמאות הכלכלית.